המאמר מפרט את השלבים השונים במנגנון איזון המשאבים בגירושים

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973 קובע את המנגנון לחלוקת הרכוש המשותף לתא המשפחתי בין הצדדים.

תהליך החלוקה מכונה בחוק “איזון משאבים“. איזון המשאבים מתבצע באמצעות תשלום פיצוי מבן זוג אחד לבן הזוג השני וזאת על בסיס הערכת השווי של הנכסים הרשומים/השייכים לכל צד.

בשונה משיטות משפטיות אחרות בעולם, לפיהן רואים את שני בני הזוג כבעלים במשותף בכל אחד ואחד מנכסי התא המשפחתי, השיטה בישראל רואה במי שהנכס רשום על שמו כבעלים של הנכס, הן בתקופת הנישואים והן בהליך הפרידה. לכן כאשר בני זוג נפרדים מי שיש על שמו או לזכותו נכסים בשווי גדול יותר צריך לפצות את בן הזוג השני בחצי מההפרש בשווי, כך שבסופו של הליך “איזון המשאבים“ שני בני הזוג נותרים עם נכסים בשווי זהה (ולאו דווקא עם חצי  מכל הנכסים).

מנגנון איזון המשאבים בישראל כולל את השלבים הבאים:

זיהוי “כלל נכסי בני הזוג“: כל הנכסים (וגם זכויות לנכסים) השייכים או רשומים על שם כל אחד מבני הזוג או שניהם ביחד. צריך לזכור כי אפילו שהחוק נוקט במילה “נכסים” אנחנו כוללים בתהליך גם את כל אחד מהחובות השייכים או רשומים על שם כל אחד מבני הזוג או שניהם ביחד.

זיהוי הנכסים שאינם נכללים באיזון המשאבים: נכסים אלו כוללים נכסים או חובות שהיו לצדדים לפני הנישואים, נכסים שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואים, גמלה ופיצוי בשל נזקי גוף או מוות וכל נכס אחר עליו בני הזוג הסכימו כי לא ייכלל בתהליך האיזון. נכסים אלו, שאינם נכללים באיזון המשאבים, מכונים “נכסים חיצוניים”.

הערכת שווי של כל אחד מהנכסים שנכללים באיזון המשאבים: אנו צריכים להעריך את שוויו של כל נכס הרשום על שם כל צד (מלבד זכויות וחסכונות פנסיוניים אשר הטיפול בהם נקבע בנפרד). הערכת השווי של כל נכס תיקח בחשבון גם את החובות המשויכים לאותו נכס.

סיכום שווי נטו של הנכסים וההתחייבויות הרשומים על שם כל צד: אנו עורכים סיכום של סך “השווי נטו” של כל הנכסים הרשומים על שם כל צד.

תשלום הפיצוי: מי ששווי סך נכסיו גבוה יותר ישלם לצד השני מחצית מהפרש השווי ביניהם. התשלום יכול להתבצע באמצעים הבאים: תשלום במזומן, תשלום באמצעות העברת נכסים (“העברה בעין”) או תשלום באמצעות העברת “שווה כסף” (מוצר או שירות בעלי ערך).

עודכן: 28 ביולי