מהו נכס חיצוני?

נכס חיצוני הינו כינוי לנכס אשר אינו חלק מהרכוש המשותף ולכן אינו נכלל במסגרת ‘הסדר איזון המשאבים’ לחלוקת הנכסים המשותפים בין הצדדים שנפרדו.

מה קובע החוק לגבי נכס חיצוני?

סעיף 5 (א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973 קובע כי: “זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט – (1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;” המחוקק מוציא מתחולת הזכאות לחלוקה כל נכס אשר היה ברשות אחד הצדדים לפני תקופת השיתוף הזוגי או שקיבל במתנה או ירושה. אמירה זו של המחוקק הינה אמירה חדה וברורה ואינה כוללת בתוכה סייגים כלשהם. כל מה שמהווה רכושו הפרטי של אחד מבני הזוג אינו בר חלוקה במועד הפרידה.

האם עליית ערך של נכס חיצוני מהווה רכוש משותף?

אל מול כוונת המחוקק לבצע הפרדה פשוטה וברורה בין הנכסים המשותפים לתא המשפחתי לאילו שאינם משותפים נכנסת המציאות היום יומית המורכבת יותר –כיצד נטפל בשינויים בשווי נכסים חיצוניים אלו אשר התקיימו במהלך שנות השיתוף? האם התא המשפחתי זכאי להנות מעליית הערך (או לספוג את הירידה), כולה או חלקה, של אותו נכס חיצוני?

מחד, עליית שווי של נכס חיצוני “שייכת” כולה לנכס החיצוני ולכן אינה משותפת אך מאידך, יתכן שנצליח למצא קשר בין פעולות שביצע בן הזוג בתקופת הזוגיות או אפילו עצם הזוגיות לבין עליית השווי ואז יהיה צריך לשתף את התא המשפחתי לפחות בחלק מאותה עליית הערך.

נציג את הדוגמה הבאה: בן זוג ירש מאביו במהלך הנישואים בניין ישן, הכולל מספר דירות מגורים המושכרות ומניבות שכר דירה חודשי צנוע, אשר שימש את התא המשפחתי באופן שוטף. לאורך השנים הקדיש אותו בן זוג חלק קטן מזמנו לטיפול בנכס המושכר במקביל לעיסוקו העיקרי. בן הזוג עסק גם בקידום תוכניות בינוי חדשות למקרקעין ובסופו של דבר התקשר בעסקת קומבינציה ובמקום הבניין שירש נבנה מגדל בן 40 קומות, כאשר שליש מהזכויות בבניין החדש שייכות לאותו בן זוג. בני הזוג עומדים לפני גירושים.

האם יש לייחס לזכות נכסיי התא המשפחתי המשותף חלק או את כל שווי הזכויות במגדל? מחד מדובר בנכס חיצוני שהשבחתו חיצונית גם היא לתא המשפחתי אך מאידך ההשבחה של הבניין נוצרה כתוצאה מיוזמה וממאמץ שהשקיע בן הזוג בקידום הפרויקט במהלך התקופה המשותפת – גם אם לא במשרה מלאה.

השיטות לחלוקת עליית ערך נכס חיצוני בין הצדדים

עליית הערך הינה פאסיבית ונובעת רק מגורמים חיצוניים

זהו המקרה הפשוט יותר, שבו ברור כי לא הייתה כוונה של בן הזוג לשתף את הנכס החיצוני בתא המשפחתי ועליית הערך נובעת כוללה רק משינוים חיצוניים. דוגמה נפוצה הינה דירה שהתקבלה בירושה ואשר ערכה עלה, בהתאמה לעליית הערך של דירות דומות. במקרה זה כל עליית הערך תשויך לרכוש החיצוני ולא תשותף במסגרת הסדר איזון המשאבים.

קראו גם על: נכסי קריירה ואיזון משאבים

עליית הערך נוצרה כתוצאה מזמן ומאמץ של בן הזוג

“הפירות” של הזמן והמאמץ אשר מקדיש בן זוג במהלך התקופה המשותפת נחשבים רכוש משותף, בדומה לשכר עבודה או לתמורה אחרת שנובעת ממאמץ. מקרה כזה ידרוש בחינה והחלטה שיפוטית כאשר מה שיעמוד בפני בית המשפט בבואו להחליט יהיה בדרך כלל בחינה של הקשר בין הזמן והמאמץ, של אותו בן זוג, לבין עליית הערך. ככל שקשר זה חזק יותר כך יטה בית המשפט לשתף את שווי עליית הערך של הנכס במהלך התקופה המשותפת.

בארה”ב מקובל לבצע את חלוקת עליית הערך כתוצאה מזמן ומאמץ תוך שימוש בשני מודלים פיננסיים עיקריים כך שנימנע ממצב מצב שבו כל עליית הערך תיוחד רק לתא המשפחתי או רק לרכוש החיצוני. הבחירה באחד המודלים תהיה בהתאם למידת ההשפעה של הזמן והמאמץ של בן הזוג:

• מודל פיצוי בגין “שירותים בשכר”  (Pereira) – השפעה מהותית של זמן ומאמץ רואים את עליית שווי הנכס החיצוני כשייך למשק הבית המשותף, בניכוי ריבית תאורטית סבירה על ההון הראשוני במועד הנישואים, אשר שייך לבעל הנכס החיצוני.  

• מודל פיצוי בגין “צמיחת ההון” (Van Camp) – השפעה לא מהותית של זמן ומאמץ רואים את עליית שווי הנכס החיצוני כשייך לבעל הנכס החיצוני במועד הנישואים, בניכוי תמורה הוגנת בגין המאמץ והעבודה ושאר התשומות אשר הושקעו על ידי התא המשפחתי.

עליית הערך נוצרה גם באמצעות שימוש בכספי התא המשפחתי

הטיפול בנכס “מעורב” אשר בבסיסו חיצוני לתא המשפחתי אך בתקופת הנישואים הושבח באמצעות שימוש בכספי התא המשפחתי הינו מורכב אף יותר. דוגמה נפוצה היא משק חקלאי שירש בן הזוג והושקעו בו כספים משותפים. שימוש במודלים הדומים לאלו שתוארו לעיל תתאים גם בעליית ערך של נכס מעורב.

עודכן: 28 ביולי

לעוד מידע הכנסו: יישוב סכסוכים כלכליים