מבוא

חלוקת הרכוש בגירושין בישראל מתבססת על מסגרת חקיקה מרכזית ופסיקה שמפרשת ומרחיבה את הוראות החוק. הבסיס לחלוקה זו הוא חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג-1973, המגדיר את עקרונות איזון המשאבים ומבחין בין נכסים משותפים ונפרדים. לצד חוק זה, קיימים חוקים נוספים המשפיעים על אופן חלוקת הנכסים, דוגמת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני וחוק המקרקעין. הפסיקה שצמחה לאורך השנים ממלאת תפקיד חשוב בהבהרת יישום החוק במקרים מורכבים ובנסיבות ייחודיות.

חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג-1973

חוק יחסי ממון מהווה את הבסיס לחלוקת הרכוש בגירושין, והוא חל על כל בני הזוג שנישאו לאחר שנת 1974. החוק קובע עקרון של איזון משאבים, לפיו הנכסים שנצברו במהלך הנישואין ייחשבו לרכוש משותף, ללא קשר לשם שעליו הם רשומים. נכסים שנרכשו לפני הנישואין, וכן ירושות ומתנות, נחשבים לנכסים נפרדים, אלא אם הוכח אחרת.

אחד המרכיבים החשובים בחוק הוא קביעת מועד הקרע, המגדיר את הנקודה שבה מסתיימת השותפות הכלכלית בין בני הזוג. מועד זה עשוי להיקבע בהסכמה או, בהיעדר הסכמה, על ידי בית המשפט בהתבסס על ראיות כגון עזיבת אחד הצדדים את הבית או פתיחת תיק ליישוב סכסוך. המועד משפיע ישירות על השאלה אילו נכסים נכללים באיזון ואילו נחשבים לנפרדים.

חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע”ד-2014

זכויות פנסיוניות מהוות מרכיב מרכזי בנכסים המשותפים של בני זוג, ולכן נדרש מנגנון חלוקה ייחודי. החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני קובע כי זכויות שנצברו במהלך הנישואין יחולקו באופן שיבטיח שוויון בין הצדדים, גם אם מימוש הזכויות ייעשה בעתיד.

לדוגמה, בפנסיה תקציבית, בן הזוג שאינו בעל הפנסיה מקבל חלק יחסי מהקצבה שתשולם בעתיד, בהתאם לתקופת הנישואין. בפנסיה צוברת, הכספים שנצברו מועברים לחשבון ייעודי ונפרד על שם בן הזוג השני. חוק זה מעניק ודאות משפטית ומונע תלות כלכלית במימוש זכויות פנסיוניות.

חוק המקרקעין, התשכ”ט-1969

כאשר הרכוש כולל נכסי מקרקעין, כגון דירת מגורים או נכס מסחרי, חוק המקרקעין קובע כי כל שינוי בבעלות מחייב רישום מסודר במרשם המקרקעין. חלוקת נכס מקרקעין בגירושין מתבצעת בדרך כלל באמצעות הערכת שווי הנכס, מכירתו וחלוקת התמורה, או העברת חלקו של אחד הצדדים בתמורה לפיצוי כספי. החוק מתמקד בהגנה על זכויות הבעלות של הצדדים ובהבטחת שקיפות בתהליך החלוקה.

קראו גם על: חלוקת רכוש ידועים בציבור

התרומה של הפסיקה לחלוקת רכוש בגירושין

הפסיקה הישראלית ממלאת תפקיד משמעותי בפירוש חוק יחסי ממון ובהתאמתו למקרים המורכבים שעולים במציאות החיים. אחד התחומים המרכזיים שבהם הפסיקה הרחיבה את יישום החוק הוא ההתמודדות עם חלוקת רכוש במצבים שבהם מתקיימות נסיבות חריגות, כפי שמתואר בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. סעיף זה מקנה לבית המשפט סמכות להורות על חלוקה שאינה שוויונית של הרכוש המשותף, כאשר הנסיבות מיוחדות ומצדיקות זאת. בעוד שחוק יחסי ממון מגדיר את עקרון השוויון כבסיס לחלוקת רכוש בגירושין, הפסיקה מבקשת לאזן בין שוויון פורמלי לבין צדק מהותי. סעיף 8(2) מהווה כלי חשוב להשגת צדק זה, במיוחד במקרים שבהם חלוקה שוויונית עלולה להוביל לתוצאה בלתי הוגנת.

סעיף 8(2) נועד לתת מענה למצבים שבהם חלוקה שוויונית של הרכוש אינה משקפת צדק כלפי אחד הצדדים. הוא מאפשר לבית המשפט לסטות מכלל החלוקה השווה ולקבוע חלוקה אחרת, בהתבסס על קריטריונים כמו:

• התנהלות כלכלית לא הוגנת: הברחת נכסים, הסתרת חשבונות בנק או התחייבויות שנוצרו מתוך כוונת זדון כלפי בן הזוג האחר. בתי המשפט קבעו פעמים רבות כי הברחת נכסים מצד אחד מבני הזוג מצדיקה חלוקה לא שוויונית. לדוגמה, כאשר בן זוג מעביר כספים לחשבונות חיצוניים או רוכש נכסים על שם צד שלישי מתוך מטרה להקטין את היקף הרכוש המשותף, בית המשפט רשאי להעניק לבן הזוג האחר חלק גדול יותר מהנכסים שנותרו כדי לאזן את הנזק.
• פערים כלכליים מהותיים: מקרים שבהם חלוקה שוויונית של הנכסים עלולה לפגוע באופן מהותי באחד הצדדים, במיוחד כאשר מדובר בצורך להבטיח את רווחת הילדים או את יכולתו של אחד הצדדים להתקיים בכבוד לאחר הגירושין. כך במקרים שבהם קיים פער כלכלי מהותי בין בני הזוג, כמו מצב שבו אחד מהם ניהל קריירה מצליחה בזמן שהשני הקדיש את זמנו לניהול משק הבית, בית המשפט עשוי לקבוע חלוקה שתפצה על פער זה. לדוגמה, פסקי דין התייחסו למקרים שבהם בן זוג אחד נותר ללא אפשרות להשתלב בשוק העבודה בצורה שוות ערך לצד השני, וקבעו פיצוי מתוך הנכסים המשותפים.
• תום לב ושיתוף פעולה: בתי המשפט בוחנים את רמת תום הלב של כל אחד מבני הזוג בניהול הנכסים המשותפים לאורך חיי הנישואין. בפסיקה נקבע כי במקרים שבהם אחד מבני הזוג פעל באופן שפוגע באופן ישיר בזכויותיו הכלכליות של הצד השני, כגון לקיחת הלוואות משמעותיות ללא ידיעת בן הזוג או שימוש בלתי אחראי בנכסים המשותפים, עשויים להצדיק חלוקה לא שוויונית.

בתי המשפט מיישמים את הסעיף בזהירות רבה, תוך בחינת כל מקרה לגופו והערכת מכלול הנסיבות המשפיעות. המטרה היא להבטיח חלוקה שמשקפת לא רק את הרכוש שנצבר במהלך הנישואין, אלא גם את התרומה של כל צד, את צרכיהם העתידיים ואת הצורך להגן על הצד הפגיע יותר.

סיכום

המסגרת החוקית לחלוקת רכוש בגירושין בישראל מאפשרת יישום עקרונות של שוויון והוגנות, אך דורשת הבנה מעמיקה של החוק והפסיקה לצורך יישום נכון. ניתוח מדויק של הנכסים, הזכויות והחובות, בהתאם למאפייני המקרה, הוא הכרחי להשגת תוצאה שתשקף את תרומתם של שני הצדדים. כמו כן, ייעוץ מקצועי מוקדם יכול למנוע בעיות עתידיות ולסייע בתכנון נכון של תהליך החלוקה.

במשרדנו אנו משלבים מומחיות משפטית וכלכלית כדי להבטיח שהליך חלוקת הרכוש יתבצע באופן המקצועי וההוגן ביותר, תוך שמירה על האינטרסים של לקוחותינו. אם אתם נמצאים בתהליך גירושין וזקוקים לייעוץ כלכלי, הכנסו לאהוד שושן ושות – רואי חשבון וצרו קשר עוד היום.